דברים ששמעתי מהמורים שלי:
שבנים טובים יותר במתמטיקה.
שארגון טקס לציון 30 שנות כיבוש בהפסקה, בחצר בית הספר, היא עילה לשלילת תעודת הבגרות.
שיש מלחמות מוצדקות.
שכדי להיות מאושר צריך לעבוד קשה.
שכדי להיות עשיר צריך להצליח בבחינות.
אני זוכר שליבוביץ כינה את הימין הקיצוני "יודונאצים" וכל תודעתי הזדעזעה. שלא כמו מצקצקי הלשון ושוללי הפרסים ושומרי השפה, הזדעזעתי מהתובנה הזו – יהודי יכול להיות נאצי, ויותר מזה: שילוב היהדות בגזענות (תפיסת הגויים כבהמות) ואלימות (הכיבוש משחית) מוביל אותנו לנאציזם.
כמה מחבריי הטובים ביותר הם "טבעונאצים". הם קוראים לעצמם "פעילי זכויות בעלי חיים", אבל יש משהו פאנאטי ואידיאולוגי וחד מימדי שמצדיק את השילוב המזעזע, הפרובוקטיבי, הזה בין טבעונות (כיבוד ושמירת חיים) לנאציזם (מפעל הרג ואכזריות).
אני מעריך את היכולת של השפה, ובמיוחד זו העברית, לזעזע. אני חושב שיש צורך דחוף להזדעזע. אני חושב שהניסיון למסגר את הנאציזם במאה הקודמת הוא תוצאה של הדחקת הדמות הנשקפת מולנו במראה, והפער ההולך וגדל בין האושר המובטח בדת הקפיטליסטית למציאות המדכאת, בין גבורת הציונות לנישול האכזרי, בין מוסריות האומה והצבא לגזענות והאלימות. איזו בושה. המילים, ההגדרות ואף החוקים – לא יוכלו למחוק את החרפה.